חברי היקרים,
במכתבי לשבוע זה של זכרון, בחרתי להביא לכם דברים שאינם מפרי עטי, אלא דברים שכתב הרב אלישע וולפין מקרן תל"י ועוסקים בשבוע זה. נראה כי יש הרבה לקחת מדברים אלה.
הערב מתחיל שבוע הזיכרון הישראלי-יהודי.
זיכרון. מילה כל כך יהודית.
אוי, כמה שאנחנו טובים בזיכרון. אנחנו עם של אנדרטאות וזיכרונות. אנחנו עם עתיק וכבד מרוב משא של זיכרונות.
נראה לנו כל כך טבעי ומובן מאליו לקרוא ליום השואה "יום הזיכרון לשואה ולגבורה" ובשבוע הבא לעמוד שוב דום ב"יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל". ובכל זאת, למה? הרי ניתן היה לבחור בשמות אחרים לימים אלו (כמו למשל, ימי התייחדות, ימי אבל, ימי זעם ועוד), אבל בחרו עבורנו דווקא את המונח "יום זיכרון".
ואם בכל זאת מתעקשים על "יום זיכרון", אז מה – מה בדיוק זוכרים?
בודאי תאמרו: "מה זאת אומרת? איזו שאלה חופרת! כולנו הרי יודעים בדיוק מה אנחנו זוכרים ולמה: ביום השואה אנחנו זוכרים את... וביום הזיכרון לחללי מערכות ישראל אנחנו זוכרים את...".
הנה כמה תשובות שבוודאי תעלינה:
1. לזכור את יקירנו שאינם – אלה שהלכו מאתנו בטרם עת ובדרך כל כך מצערת/קשה/אכזרית.
2. לזכור לנקום את מותם של החפים מפשע שכבר לא יכולים לנקום!
3. לזכור כמה שונאים אותנו, וכמה מסוכן לנו, היהודים, בעולם הזה!
4. לזכור שרק במדינה משלנו, ועם צבא חזק, נהיה בטוחים.
5. לזכור את הרוע שהאדם מסוגל לו.
6. לזכור מה עוללו לנו, כדי שלעולם לא נעולל זאת לאחרים.
7. לזכור את המחיר ששילמנו על חירותנו, ושלא ניקח את חיינו כאן כמובן מאליו.
8. לזכור ש"אם אין אני לי מי לי" – אף אומה לא תהיה שם בשבילנו. רק אנחנו!
ברל כצנלסון, אחד ממחנכי דור התקומה, כתב מאמר מאוד מצוטט, והנה פסקה אחת: "שני כוחות ניתנו לנו: זכרון ושכחה. אי אפשר לנו בלעדי שניהם. אילו לא היה לעולם אלא זיכרון, מה היה גורלנו? היינו כורעים תחת משא הזיכרונות. היינו נעשים עבדים לזיכרוננו, לאבות אבותינו. קלסתר פנינו לא היה אז אלא העתק של דורות עברו. ואילו הייתה השכחה משתלטת בנו כליל - כלום היה עוד מקום לתרבות , למדע, להכרה עצמית, לחיי נפש? השמרנות האפלה רוצה ליטול מאתנו את כוח השכחה, והפסידו-מהפכניות רואה בכל זכירת עבר את "האויב". אך לולא נשתמרו בזיכרון האנושיות, דברים יקרי ערך, מגמות נעלות, זכר תקופות פריחה ומאמצי חירות וגבורה, לא הייתה אפשרית כל תנועה מהפכנית, היינו נמקים בדלותנו ובבערותנו, עבדי עולם".
הזיכרון הינו משימה גדולה! עיצוב הזיכרון הוא אולי תמצית מלאכת החינוך! הזיכרון שנצרב בתודעה הקולקטיבית היום ייעצב את המחר. מסיבה זו, המשימה החינוכית הראשונה במעלה השבוע היא בירור הזיכרון שלנו – מה ראוי להעביר הלאה, ומה לא? מה מעצים, ומה לא? מה מיטיב, ומה מרעיל? מה מכונן אדם, ומה מגדל חיה?
מעניין לשים לב מה מצווה עלינו התורה לזכור (שמרתי על סדר הופעת הפסוקים, אולי יש לסדר זה חשיבות):
שמות פרק יג: (ג) וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל הָעָם זָכוֹר אֶת הַיּוֹם הַזֶּה אֲשֶׁר יְצָאתֶם מִמִּצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים כִּי בְּחֹזֶק יָד הוֹצִיא ה’ אֶתְכֶם מִזֶּה וְלֹא יֵאָכֵל חָמֵץ:
שמות פרק כ: (ז) זָכוֹר אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת לְקַדְּשׁוֹ: (ח) שֵׁשֶׁת יָמִים תַּעֲבֹד וְעָשִׂיתָ כָּל מְלַאכְתֶּךָ: (ט) וְיוֹם הַשְּׁבִיעִי שַׁבָּת לַה’ אֱלֹהֶיךָ לֹא תַעֲשֶׂה כָל מְלָאכָה אַתָּה וּבִנְךָ וּבִתֶּךָ עַבְדְּךָ וַאֲמָתְךָ וּבְהֶמְתֶּךָ וְגֵרְךָ אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ: (י) כִּי שֵׁשֶׁת יָמִים עָשָׂה ה’ אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ אֶת הַיָּם וְאֶת כָּל אֲשֶׁר בָּם וַיָּנַח בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי עַל כֵּן בֵּרַךְ ה’ אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת וַיְקַדְּשֵׁהוּ:
במדבר פרק טו: (לט) וְהָיָה לָכֶם לְצִיצִת, וּרְאִיתֶם אֹתוֹ, וּזְכַרְתֶּם אֶת-כָּל-מִצְוֹת ה', וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם; וְלֹא-תָתוּרוּ אַחֲרֵי לְבַבְכֶם וְאַחֲרֵי עֵינֵיכֶם, אֲשֶׁר-אַתֶּם זֹנִים אַחֲרֵיהֶם. (מ) לְמַעַן תִּזְכְּרוּ, וַעֲשִׂיתֶם אֶת-כָּל-מִצְוֹתָי, וִהְיִיתֶם קְדֹשִׁים לֵאלֹהֵיכֶם.
דברים פרק ח: (ב) וְזָכַרְתָּ אֶת-כָּל-הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר הוֹלִיכְךָ ה' אֱלֹהֶיךָ זֶה אַרְבָּעִים שָׁנָה בַּמִּדְבָּר, לְמַעַן עַנֹּתְךָ, לְנַסֹּתְךָ, לָדַעַת אֶת-אֲשֶׁר בִּלְבָבְךָ - הֲתִשְׁמֹר מִצְוֹתָו, אִם לֹא. (ג)... לְמַעַן הוֹדִיעֲךָ, כִּי לֹא עַל-הַלֶּחֶם לְבַדּוֹ יִחְיֶה הָאָדָם, כִּי עַל כָּל מוֹצָא פִי ה' יִחְיֶה הָאָדָם... (י) וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ, וּבֵרַכְתָּ אֶת ה' אֱלֹהֶיךָ עַל-הָאָרֶץ הַטֹּבָה אֲשֶׁר נָתַן-לָךְ. (יא) הִשָּׁמֶר לְךָ, פֶּן-תִּשְׁכַּח... (יב) פֶּן-תֹּאכַל, וְשָׂבָעְתָּ, וּבָתִּים טֹבִים תִּבְנֶה, וְיָשָׁבְתָּ. (יג) וּבְקָרְךָ וְצֹאנְךָ יִרְבְּיֻן, וְכֶסֶף וְזָהָב יִרְבֶּה-לָּךְ, וְכֹל אֲשֶׁר-לְךָ יִרְבֶּה. (יד) וְרָם לְבָבֶךָ, וְשָׁכַחְתָּ אֶת-ה' אֱלֹהֶיךָ, הַמּוֹצִיאֲךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים. (טו) הַמּוֹלִיכְךָ בַּמִּדְבָּר הַגָּדֹל וְהַנּוֹרָא, נָחָשׁ שָׂרָף וְעַקְרָב וְצִמָּאוֹן אֲשֶׁר אֵין-מָיִם. הַמּוֹצִיא לְךָ מַיִם מִצּוּר הַחַלָּמִישׁ. (טז) הַמַּאֲכִלְךָ מָן בַּמִּדְבָּר אֲשֶׁר לֹא-יָדְעוּן אֲבֹתֶיךָ. לְמַעַן עַנֹּתְךָ, וּלְמַעַן נַסֹּתֶךָ - לְהֵיטִבְךָ בְּאַחֲרִיתֶךָ. (יז) וְאָמַרְתָּ בִּלְבָבֶךָ: כֹּחִי וְעֹצֶם יָדִי עָשָׂה לִי אֶת-הַחַיִל הַזֶּה. (יח) וְזָכַרְתָּ אֶת-ה' אֱלֹהֶיךָ, כִּי הוּא הַנֹּתֵן לְךָ כֹּחַ לַעֲשׂוֹת חָיִל... (יט) וְהָיָה אִם-שָׁכֹחַ תִּשְׁכַּח אֶת ה' אֱלֹהֶיךָ, וְהָלַכְתָּ אַחֲרֵי אֱלֹהִים אֲחֵרִים, וַעֲבַדְתָּם וְהִשְׁתַּחֲוִיתָ לָהֶם, הַעִדֹתִי בָכֶם הַיּוֹם, כִּי אָבֹד תֹּאבֵדוּן. (כ) כַּגּוֹיִם אֲשֶׁר ה' מַאֲבִיד מִפְּנֵיכֶם, כֵּן תֹּאבֵדוּן...
דברים פרק כד: (ט ) זָכוֹר אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה ה’ אֱלֹהֶיךָ לְמִרְיָם בַּדֶּרֶךְ בְּצֵאתְכֶם מִמִּצְרָיִם:
דברים פרק כה: (יז) זָכוֹר אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה לְךָ עֲמָלֵק בַּדֶּרֶךְ בְּצֵאתְכֶם מִמִּצְרָיִם:
אז מה בעצם התורה אומרת לנו על זיכרון?
· שהזיכרון העברי מתחיל דווקא מהחובה לזכור את הכוח המוציא אותך ממקומות צרים וקשים.
· לזכור את חובתך לנוח ולתת גם לאחרים לנוח. יום אחד בשבוע לזכור שהעולם כבר שלם ומושלם.
· שעליך לזכור את מצוותיך, את מה שחשוב, את הצווים שבאים אליך ממקומות גבוהים ונעלים – בתוכך או מחוצה לך.
· שעליך לזכור את מסע חייך – גם אם הוא ארוך ומפרך. לזכור שהמסע הזה נועד להוציא ממך את המיטב שחבוי בתוכך.
· שעליך לזכור שאת חומרי הבניין שמהם אתה בונה את חייך, כמו גם כישרונותיך וכל מתנותיך – לא אתה המקור שלהם, ולא בזכותך הם קיימים. תזכור להיות מוקיר תודה! תפתח ענווה.
· שחשוב לזכור שככל שאתה רם יותר בהיררכיה, כך מצפים ממך ליותר דיוק, והעונש על זיוף או סטייה עלול להיות קשה יותר.
· לזכור את כוחות הרוע שמנסים לפגוע בך כשאתה חלש, מפורד ומפוחד. מצד שני, זכור – לא כל אויב הוא עמלק! אפילו את מצריים צריכים לזכור לטובה, כי הגענו אליהם רעבים והם הצילו את אבותינו מרעב!
והנה עוד זיכרון מעניין. הזיכרון הזה אינו בא כמצווה מגבוה, אלא מהמקום הנמוך ביותר בתוכנו:
במדבר פרק יא: (א) וַיְהִי הָעָם כְּמִתְאֹנְנִים... (ה) זָכַרְנוּ אֶת-הַדָּגָה אֲשֶׁר-נֹאכַל בְּמִצְרַיִם חִנָּם, אֵת הַקִּשֻּׁאִים וְאֵת הָאֲבַטִּחִים וְאֶת-הֶחָצִיר וְאֶת-הַבְּצָלִים וְאֶת-הַשּׁוּמִים.
מסתבר שיש זיכרונות גבוהים ויש זיכרונות נמוכים!
אם כן, מהו הזיכרון שנרצה להטביע בילדינו בשבוע הקרוב, שיעצימו ויצמיחו, ויוציאו אותם מהמייצר אל המרחב?
כל אחד/ת, מן הסתם, י/תבחר את התשובה שמתאימה לו/לה – אבל בשבוע טעון ועמוס זה, מוטלת עלינו חובה לברר בדיוק מהו הזיכרון שאנו מעבירים הלאה. כי בזיכרון יש ברכה גדולה, אבל גם קללה וסכנה. כי בזיכרון נבנה אדם, נבנה עם. את התשובה שלי הגנבתי בסוף. אבל לפני כן, שיר, שנותן קצת פרופורציות למלאכת הזיכרון:
החול יזכור
מילים: נתן יהונתן, לחן: נחצ'ה היימן
החול יזכור את הגלים אבל לקצף אין זוכר
זולת ההם אשר עברו עם רוח לילה מאחר
מזכרונם הוא לעולם לא ימחה.
הכל ישוב אל המצולות זולת הקצף הלבן.
נרות הלילה דעכו. הידידות האהבה
הנעורים שבאו פתע אל סופם
הנעורים שבאו פתע אל סופם.
כמוהו גם על חוף ליבם רטט אז משהו חיוור
והם רשמו בתוך החול, כשהירח העובר
האיר פתאום פנים זרות ושחוק רפה.
הכל ישוב אל המצולות...
היו שם קונכיות ריקות שנהמו קינה של ים
ובית עלמין על הגבעות
ושניים שחלפו דומם
בין החצב והקברים והשיקמה.
הכל ישוב אל המצולות...
מה נבחר אנחנו לזכור השנה? האם נבקש מהתלמידים לבחור מה מתוך כל מה שאפשר לזכור הם לוקחים איתם משבוע זה?
ובעניין אחר, שהוא אולי אותו עניין, בימים אלה בהם אנו מנהלים מאבק על הצלחתו של כל תלמיד ותלמידה, בואו נייצר אצל התלמיד והתלמידה הללו את הזכרון כי פגשו מישהו שהיה מוכן לתת עד בלי די להצלחתם.
שלכם
גליה