29 אפריל 11
כ"ה ניסן, תשע"א
חברי צוות יקרים,
הפרשה המלווה את יום השואה, פרשת השבוע הראשונה שלאחר הפסח, היא פרשת קדושים, שעוסקת במצוות, חלק ניכר ממצוות אלה הן מצוות שבין אדם לחברו.
לֹא-תִשְׂנָא אֶת-אָחִיךָ, בִּלְבָבֶךָ; הוֹכֵחַ תּוֹכִיחַ אֶת-עֲמִיתֶךָ, וְלֹא-תִשָּׂא עָלָיו חֵטְא. לֹא-תִקֹּם וְלֹא-תִטֹּר אֶת-בְּנֵי עַמֶּךָ, וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ: אֲנִי, יְהוָה. (ויקרא יט 17-18) המצוות כל כך מוסריות, נכונות, ויחד עם זה כל כך קשות לביצוע. לא תשנא את אחיך בלבבך – איך אפשר לצוות על הרגשות? ואהבת לרעך כמוך – איך אפשר לאהוב על פי ציווי? הדרישה הזו היא דרישה מוסרית גבוהה, זה הרף הגבוה שהתורה מציבה לנו כיהודים וכבני אדם. ובכל זאת, כשאנחנו לא מצליחים לעמוד בדרישות המוסריות האלה, או ציפיות אחרות שאנחנו מצפים מעצמנו, בדרך כלל נאמר ש"אנחנו רק בני אדם". מה זה אומר להיות אנושי? מה המשמעות של להיות אדם? האם החולשה והמעידה היא האנושית, או ההתמודדות עם החולשה והחתירה לעבר דרישה המוסרית הגבוהה? בדברי עדותו במשפט אייכמן של הסופר יחיאל דינור ז"ל, הידוע בכינוי העט ק.צטניק, הוא מתייחס לאושוויץ כאל פלנטה אחרת. | |
"אין הזמן שם כפי שהוא כאן על פני כדור הארץ. כל שבר רגע הולך שם על גלגל זמן אחר. ולתושבי פלנטה זו לא היו שמות. לא היו להם הורים ולא היו להם ילדים. הם לא לבשו כדרך שלובשים כאן. הם לא נולדו שם ולא הולידו. נשמו לפי חוקי טבע אחרים. הם לא חיו לפי החוקים של העולם כאן ולא מתו. השם שלהם היה מספר".
נורא כל כך לדעת שאושוויץ לא באמת היתה פלנטה אחרת. היא היתה מרחק כארבע וחצי שעות טיסה מכאן, ומי שחיו שם היו בני אדם, גם הרוצחים וגם הנרצחים. לו באמת היתה אושויץ על פלנטה אחרת, לא היינו נדרשים להתמודד עם כך שבני אדם מסוגלים לרמות כאלה של רוע, שניתן בשיטתיות למחוק צלם אנוש. כשאנחנו מדברים על צלם אנוש, אנחנו זוכרים היטב בצלמו של מי נברא אדם.
ביום ראשון בערב ירד שקט על מדינת ישראל, מקומות הבידור יסגרו ותחנות הרדיו והטלביזיה יעסקו בנושא. לאורך השבועיים הקרובים יהיה עיסוק רב בזיכרון ובחשבון נפש לאומי. למרות זאת, רבים מתלמידינו נחשפים לתכנים אלה ולשאלות הנוגעות ליום השואה רק בבית הספר. הניצולים פוחתים והולכים, רשת האינטרנט פתוחה ומהווה אלטרנטיבה למקומות הבידור שנסגרו ולא בכל הבתים הנושא מדובר. אחריותינו כמחנכים נעשית גדולה יותר, והיא אחריות לאומית ואנושית כאחד. בשבועיים הקרובים חשוב להקדיש זמן לדיון בנושאים הנוגעים לזיכרון הלאומי משואה לתקומה, איש על פי תפישותיו החינוכיות ואמונותיו.
ביום השואה כל תלמידי ומורי בית הספר יגיעו בחולצות לבנות. כל כיתות בית הספר יקדישו שעת מחנך לנושא. בנוסף נקיים טקסים על פי לוח הזמנים הבא:
שכבה | טקס | שעת חינוך |
ז | 3 | 4 |
ח | 2 | 1 |
ט | 5 | 6 |
י | 6 | 5 |
יא-יב | 4 | 3 |
הטקס הוכן על ידי משלחת בית הספר לפולין, ומעבר לטקסטים קאנוניים מכיל רשמים מיד ראשונה של תלמידינו ממסעם בעקבות השואה, הן במלל והן בסרט.
ביום רביעי נקיים יום הורים בבית הספר בשעות אחר הצהריים והערב. אני מזכירה כי זוהי הזדמנות מצויינת לעזור לתלמידים להיכנס לשיגרת לימודים שנחוצה כל כך להתקדמותם. כל מורי בית הספר משתתפים ביום ההורים.
נאחל הצלחה לנבחנים בבחינת המיצ"ב במדעים, בחינות הבגרות בקולנוע ובאמנות שימושית בשבוע הבא. ביום חמישי נקבל בברכה את תלמידי כיתות ח' מבית הספר גוונים ומניר צבי המגיעים אלינו ליום פתוח.
מתאים לסיים את דברי היום בציטוט מדברי הרופא והמחנך יאנוש קורצ'אק, שגדלות רוחו ואנושיותו הפכו לסמל לטוב שבאדם לא רק בין בני עמינו, על ציפיותיו מבני אדם: "יש לך - תן. קשה? אני יודע. אבל תן בכל זאת. ללא תרעומת, מכל הלב. זה חשוב. נסיון - ומי יודע? אולי בשורת הימים שיגיעו (לא כ"כ מהר), כאשר ישתנה האדם (חייבים להאמין), והוא ייהנה יותר לתת מאשר לאגור. פשוט לא יהיה מסוגל לנהוג אחרת. בינתיים תעניק משלך באורך רוח, עד אשר (חייבים להאמין) יחלוק האדם בשמחה את מה שיש לו."
אני מאחלת לכולנו שבוע טוב,
שלכם
גליה