סוף סוף מצמצמים את בחינות הבגרות. 4 בחינות. אנגלית, מתימטיקה, לשון ומקצוע מורחב. זה לא שהגיע הזמן, כי הזמן לכך היה ממש מזמן. כל המסלול הזה שעוסק בהערכה ומדידה יותר משעוסק בחינוך ובהוראה, הגיע זמנו להיפסק. עכשיו יהיה זמן לשיח משמעותי בכיתות, ללימוד נקי מלחץ. מורי המח"ר מחכים כבר שנים לחופש הזה ללמד לעומק ולא על מנת להספיק. ללמד לחשוב, ולא להקיא את התשובה הנכונה. ילד יסיים תיכון עם ציוני בית הספר ועם ציונים של ארבע בחינות חיצוניות. רגע... לא כל כך מהר... אחרי הכל זוהי מערכת ריכוזית שלא תוותר כל כך מהר על שליטה במה התלמיד יקבל ועל מה המורה יעריך. העבודות המדוברות, עוד לפני שיצאו לאויר העולם כבר מעצבנות מורים ותלמידים. זאת משום שמבנה העבודה ודרכי הערכתה יהיו משמימות ויבשושיות, טכניות ומונעות יצירתיות, כדי שנדע לבטח שסימנו וי על כל המטלות והסוגיות שנדרשו. כלומר, בחינת בגרות, אבל כזו דמתמרחת עד כמעט אין סוף. אז תודה לרב שי פירון, ששכב על הגדר, תודה לד"ר יפעת שאשא ביטון, שעשתה עוד צעד. אין ספק שזה חשוב. תוך מאה מאתיים שנה נייצר תעודת בגרות מתאימה למאה ה 21. מה אני מציעה? 4 בחינות, או אפילו 3. כל השאר ציוני בית ספר פשוטים. בלי התחכמות ובלי הנחיות מלמעלה. איך נדע מה ערך הציונים? לא נדע, וזה גם לא משנה. הבוגרים לא עטים על המוסדות להשכלה גבוהה בלאו הכי, והמוסדות האלה ידעו להחליט מי מתאים להם. אני סומכת עליהם בדיוק כמו על מורי התיכון. ומה עם שכר המורים למקצועות המח"ר, שיפסידו את הגמולים והשעות ושאר מונחים שפרושם כסף? ומה עם הבוגרים שלא ידעו תנך או ספרות או היסטוריה או אזרחות? לא אמרתי שאין בעיות, אך הפתרון לא נמצא בעבודות ריכוזיות. זהו המוצא הנוח, לא המוצא הנכון.
נופר ה: מעצב פנים