25.3.11
שלום לכולם,
בפרשת השבוע, פרשת שמיני, משה ואהרון חונכים את המשכן, ועל פי הוראות ברורות מאוד מקריבים את הקרבן הראשון, המתקבל בברכה. זהו מעמד חגיגי מאוד, לאחר השקעה עצומה בבניית המשכן, לימוד של הכללים והמצוות, הכשרת לבבות. כולנו יודעים עד כמה קשה להגיע לאירוע בו אנו חונכים משהו, ומשתדלים להביאו למצב המוכן ביותר כדי להתגאות בהישג ולהנות ממנו. באמצע המעמד החגיגי קורה אסון נורא, שני פסוקים שהופכים ששון ליגון.
"ויקחו בני אהרון נדב ואביהוא איש מחתתו, ויתנו בהן אש, וישימו עליה, קטורת, ויקריבו לפני ה', אש זרה – אשר לא ציוה אותם. ותצא אש מלפני ה', ותאכל אותם, וימותו לפני ה'. "(ויקרא י' 1-2) | . |
אינני יודעת מהי אש זרה, תילי תילים של פרשנות נכתבו בנסיון להבין מהו חטאם הנורא שדינו מיתה. האם הסיבה היא שהקריבו משהו שלא נצטוו, האם היו שתויים ועוד הסברים. כך או אחרת, הפסוקים עצמם קצרים, קשים וכואבים. בהמשך אנחנו לומדים שאין לבכות עליהם, ויש להמשיך במלאכה הטקסית של הפעלת המשכן, ומיד שני הבנים הבאים, אלעזר ואיתמר, ממלאים את מקומם.
אפילו יותר משקשה הפסוק המתאר את מותם של נדב ואביהוא, קשה בעיני תאור תגובתו של אהרון הכהן. "וידום אהרון". דממת האב השכול צועקת בין השורות, כמעט כמו חסרונה של האם בפסוקים האלה. שתיקתו הנשמעת למרחוק של אהרון הכהן, וכוחה המופלא של השתיקה, לפעמים מעבר לכל מילה או אפילו תמונה, חזקה בעיני מאוד. אנחנו נוטים לשכוח זאת היום, כשמה שלא מוחצן לא קיים, ובכל זאת, כשפוגשים עוצמה כזו, אי אפשר שלא להתפעם או להתפעל מכוחה.
שבוע הלימודים שלנו היה קצר מאוד, ומלא וגדוש. סיימנו את הישיבות הפדגוגיות בכיתה יא' ובכיתה ח', קיימנו ערב הורים לעולים לכיתה ז', קיימנו בחינות רבות. כל אחד מדברים אלה אינו מורכב כמו חנוכת המשכן, אבל דורש הרבה תאום ונכונות מצד אנשים רבים.
השבוע התקיימה בחינת המתכונת לבחינת הבגרות בע"פ באנגלית - משימה מורכבת בכל מצב, והצוות נרתם כאן בראשות ...כדי להשלים את המשימה בצורה הטובה ביותר גם בהעדרה של ...- יישר כוח. נאחל הצלחה לתלמידים בבחינת הבגרות בשבוע הבא.
אני מזכירה לרכזי המקצוע או לאחראי הבחינות לתאם מראש עם ...... את כל הנדרש. יש להגיע אליה עם כל הצרכים: משגיחים, צרכים להתאמות, חדרים. .... תעשה כל מאמץ לא להשתמש בחדר המורים - צודקים המורים שרוצים מקום למנוחה. נוכל להערך לכל – עם תכנון מוקדם.
אני יודעת שקשה מאוד להחזיק תלמיד שאינו כותב בחינה לאורך כל הבחינה בכיתה. השבוע נתקלתי בתלמידים שיצאו מיד בראשית הבחינה, ואמרו לי ללא בושה שלא למדו ואינם יודעים דבר. אני מבקשת מהמורים האחראים לבחינה להכין דף עבודה לטובת אותם תלמידים, ומבקשת מהמשגיחים לא לאפשר יציאה מהכיתה לפני שעברה לפחות שעה. מי שיכול להשאיר את התלמידים בפנים לאורך כל הבחינה – יבורך. זו צריכה להיות שאיפתינו.
זה הזמן גם להודות לכל המורים הרבים שנרתמו ולרכזי המקצוע שניהלו את הבחינות ביד רמה. האתגר של התמודדות עם התאמות כה רבות ודרישות פרטניות כל כך מגוונות מצליח רק בזכותכם, ובזכות האהבה הרבה שמנחה אתכם בעבודתכם.
בשבוע הבא נשלים את הישיבות הפדגוגיות, נקיים ערב מגמות לכיתות ט' וגם ניכנס להילוך גבוה לקראת בחינות הבגרות בעיצוב, תיאטרון ומוסיקה ולפסטיבל אביב. זוהי תקופה בה תלמידים רבים מרגישים שהשיעורים אינם חשובים כי חבריהם במרתונים לקראת הפסטיבל. אם כל אחד מאיתנו יבין שזוהי שליחותו להחזיק את המסגרת לטובת התלמידים – זה יעזור.
אני מבקשת להכניס תלמידים – גם אם אחרו. רישמו את האיחור במשוב, דווחו למחנך, התקשרו הביתה – אבל אל תשאירו בחוץ, זה לא מקדם דבר אצל התלמיד וזה מפריע לכיתות אחרות.
אסיים במילותיו של יוסי אסף, מנהל סמינר הקיבוצים וחבר קיבוץ בית השיטה: "אנחנו זוכרים את מורינו כנפילים, כגדולי האומה, אבל אני בטוח שאילו הייתי נותן למורים שהיו לי בבית השיטה לחנך במציאות של היום - הם לא היו שורדים בכיתות. העשייה החינוכית במציאות שלנו היא שחייה נגד הזרם במלוא מובן המילה. בחברה של היום, שמנפצת כמעט כל ערך יציב, המורה צריך להיות שובר גלים וסלע איתן. כדי להיות שובר גלים, אתה צריך להיות מנהיג חינוכי-חברתי; אולי לא משה רבנו, אבל לפחות אדם בעל דאגה ומחויבות חברתית, שיעניק לתלמידיו איזושהי משמעות למה שמתרחש בסביבתם. זו שאלת חיים."
שבת שלום, אספו כוח כדי להמשיך בדרך החינוכית שאנחנו מאמינים בה
שלכם
גליה