שלום לכם,
אנו קוראים השבוע בפרשת תולדות, ומלווים את רבקה בהריון הקשה שלה עם התאומים, ובשונות הרבה המתגלה כבר ברגע הלידה ובודאי שלאחריה:
וַיִּגְדְּלוּ הַנְּעָרִים וַיְהִי עֵשָׂו אִישׁ יֹדֵעַ צַיִד אִישׁ שָׂדֶה וְיַעֲקֹב אִישׁ תָּם ישֵׁב אֹהָלִים: (בראשית כ"ה 27)
עשיו ויעקב, תאומים מאותה אם ומאותו אב, גדלו באותו בית (או אוהל), ובכל זאת גדלו להיות כל כך שונים האחד מהשני. האחד צייד, והשני – יושב אוהלים (לא רוצה להעליב, אבל קצת "ילד של אמא"). ואם כך יכול לקרות בין תאומים, וודאי שתלמידנו, למרות שהם בני אותה עיר, אותו גיל, הם כה שונים האחד מהשני. שונים במה מניע אותם לפעולה, מה שאיפותיהם ועוד. אנחנו, צוות בית הספר, לא מוותרים על האפשרות להביא את כולם, על השונות שלהם, להצלחות. השבוע נעסוק בישיבות הפדגוגיות הרבה בשונות שבין תלמידנו, וגם בדרכים להוביל אותם להישגים.
עם סגירת הרבעון הראשון של שנת הלימודים בימים אלה, סיום לוח הבחינות הראשון והישיבות פדגוגיות ראשונות. אני מבקשת להזכיר כי הישיבות הפדגוגיות מהוות חלק מרכזי ועיקרי בעבודתינו החינוכית. זוהי נקודת עצירה לחשיבה חינוכית, בה אנחנו מאמצים תשובות לאתגרים שבפנינו. כל המורים המלמדים בכיתה בה דנים חייבים להיות נוכחים בישיבה, והסיבה היא פשוטה – חשוב לנו לשמוע אותם ולדאוג שישמעו את החברים. אני מזכירה כי אין שיחרור מישיבה זו – ואם בכל זאת מישהו מבקש להשתחרר יפנה אל אילנה או אלי, לפי העניין. אני אומרת מראש כי לא נאשר שיחרור למעט במקרים חריגים ביותר ולכן אני מבקשת כי תיערכו מראש עם פתרונות לבעיות השגחה על ילדים וכו'.
ואעזור לו להחליט באיזו ישיבה להשתתף.
ביום חמישי חזרו כל שכבות בית הספר מטיול שנתי – בהחלט מבצע גדול.
טיול שנתי הוא אחת הפעולות המורכבות ביותר במהלך שנת לימודים. מאוד קל ליפול למלכודת בה אנחנו מתייחסים אל הטיול כאל אוסף משימות שיש לבצען על פי סדר מסויים, ושוכחים את התמונה הגדולה – לשם מה נחוץ לנו הטיול?
אנחנו מדברים הרבה על תחושת השייכות של התלמידים, על החיבור שלהם אלינו, אל בית הספר, ודרכנו אל החברה הישראלית. ברור לנו כי יותר קל להגיע להצלחות בכל התחומים כאשר תחושת השייכות של התלמידים תקינה. הטיול השנתי מהווה אבן בוחן לתחושת השייכות, וגם כלי להעצמתה.
צוות הרכזות והמחנכים בבית הספר השקיע עבודה רבה בגיוס התלמידים לצאת לטיול השנתי, ובבנית מסלולים המעודדים את הקשר עם הארץ. השנה שמנו דגש על הוספת תכנים כמו שיחה עם אם שכולה, טקס ליד אנדרטה לזכר חללי אסון המסוקים, ביקור במוזיאון חיל האוויר ועוד. מטרתינו בתכנים אלה היתה לפקוח את עיני תלמידינו למתרחש בארץ, להכרות עם משהו שהוא מעבר לכאן ולעכשיו, לעודד אותם לשיח בנושא. גם תנאי הלינה בטיול, בהם מתאפשר לתלמידים לישון יחד, ולא להתבודד בחדרים עם קבוצת החברים הקרובה, מאפשרת קשר יותר הדוק בין תלמידי כיתות שונות והכרות עמוקה יותר האחד עם השני.
לנו כמבוגרים התנאים אינם קלים. נדרשנו לטייל במסלולים הדורשים כושר גופני, להשאר ערים בלילה כדי להשגיח על תלמידינו, לדאוג שיאכלו, ישתו, יחבשו כובעים, שאף אחד מהם לא יהיה בודד או עצוב – ממש לא פשוט.
בתמורה קיבלנו מתנה אמיתית. אני מרגישה חופשייה לומר זאת, כיוון שהייתי שם וראיתי בעצמי: ראינו את תלמידנו באור אחר, הכרנו צדדים אחרים שלהם ונתנו להם להכיר אותנו באופן אחר. אותו דבר קרה לנו עם חברינו לצוות.
עזבנו לשם כך את ביתנו ליומיים או שלושה, את המקלחת הפרטית, את בן או בת הזוג, את השיגרה שאנחנו אוהבים ורגילים לה כל כך. אני רוצה להודות לכולכם על כך.
לכל חברי הצוות (במקור צוינו בשמם) תודות מקרב לב על יציאתכם לטיול והרתמותכם לסייע לרכזים בכל אשר נדרש.
אנא מסרו בשמי את תודותי למשפחות שויתרו עליכם בימים אלו ואיפשרו לכם להיות באופן מלא וטוטאלי עם תלמידינו. רק הם יודעים כמה השמועות על החיים הקלים של המורים שגויות ואפילו מרושעות.
השבוע, תוך כדי הישיבות הפדגוגיות, נערוך משובים על הטיול כדי שנוכל לשפר עוד יותר את הטיולים. יש דברים שאיננו צריכים לשפר כלל, והוא חזר אלי מדברי המורים המטיילים בכל הטיולים: יש לנו תלמידים נפלאים, שיודעים להעריך מה שעושים עבורם, יודעים להושיט יד אחד לשני ולעזור, דואגים אחד לשני – נוער מעולה. יש לנו גם צוות נפלא, מפרגן, דואג לתלמידים ואחד לשני.
אני מאחלת לנו שנמשיך באותו אופן בישיבות פדגוגיות בהן כל אחד עושה את חלקו, באופן מקצועי ואמין, תוך אותה הבנה כי אנחנו תלויים זה בזה. המורים המקצועיים המקלידים את הציונים מאפשרים למחנך לעשות את עבודתו נאמנה.
אני מודה לכולכם, וגאה להיות חלק מכל זה
גליה